מחיים של סבל ושנאה מצאתי נתיב לאושר ולשלווה פנימית

מר פאנג, יליד באק נינה, וייטנאם, משתף את סיפורו המרגש על איך הצליח להתאושש ממחלות גופניות ונפשיות מהן סבל כתוצאה מילדותו המיוסרת.

זהו סיפורי, איך נחלצתי מחיים של סבל ופחד ומצאתי נתיב אמיתי לאושר ולסיפוק.

אינני יכול לספור את הפעמים בהן אמי המסכנה חטפה מכות מאבי. מאז שאני זוכר את עצמי נהג אבי לנזוף, להכות ולגרש את אמי מהבית, אפילו בשיאו של החורף.

לפעמים הוא היה גורר את אמי בשערה אל האגם הסמוך ומשקיע את ראשה מתחת למים. פעמים אחרות, בשל עניינים פעוטים ביותר, היה שופך סיר מרק חם על ראשה ושורף את קרקפתה. לראות את זה כילד היה מעבר לשובר-לב.

ילדות מעונה

"הכה אותה עד מוות! הכה אותה עד מוות!"

אלה היו דבריו של סבי, שהריע לאבי בזמן שהיכה את אמי. אני זוכר את הקול המחריד הזה שלו אפילו עכשיו.

הגברים הבוגרים בחיי לא חשבו על הייסורים שגרמו לבני משפחותיהם. כל מה שהם רצו היה לשחרר קיטור על חשבון נשותיהם, שהיו מסורות לטיפול בבעליהן ובילדיהן. במשך שנים רדפו אותי הקולות של אבי המכה את אמי, אפילו בחלומות.

בכל פעם שראינו את אבינו מתעלל באכזריות באמנו, רעדנו אחיי ואני בחוסר אונים ובפחד. היינו מסתתרים בפינה, לבנו פועם, לא מעזים להניד עפעף. כל שיכולנו היה רק לשאת את האלימות.

מסיבה כלשהי הפך זאת אבי למסורת – להכות את אמי ביום הראשון של השנה החדשה. ביום הראשון של האביב נוהגים אנשים לערוך סעודה עם אוכל ושתייה. אבל בביתנו, ככל שהתקרב ראש השנה נעשיתי מודאג יותר וחרד, משתוקק שלא יגיע לעולם. לא רציתי לראות את אמי המסכנה נושאת עוד מכה. העשן המהפנט של הקטורת שמילא את האוויר בפסטיבל ראש השנה שימש תזכורת מבשרת רעות לחוויה הנוראית הזו.

לא היו לי חברים בבית הספר. לא משנה כמה אתה מנסה לשמור על פרטיותך בכפר, אנשים יגלו את ענייני משפחתך. הם ידעו הכול. חבריי ללימודים לא היו באים לביתנו ולא העזתי לצאת לשחק או ללכת לבתים של אחרים. יכולתי רק להשלים עם גורל של בדידות ופחד.

חייתי בדממה, בבדידות ובחרדה. מצבי הפסיכולוגי החליש את בריאותי ופיתחתי מחלות כרוניות רבות.

ללא חברים, לא שיחקתי כלל בחוץ ולא השתתפתי בפעילויות שהיו לנו בבית הספר. אבי התעקש שתמיד אחזור הביתה בתום יום הלימודים.

פעם אחת השיק בית הספר שלי אירוע התרמה וביקש מהתלמידים לקנות קיסמי-במבוק, כדי לגייס כספים במטרה לעזור לאנשים עם מוגבלויות. אבי לא היה מוכן לתת לי כסף, מה שהפך אותי לתלמיד היחיד שלא תרם. כשנשאלתי על ידי המורה לגבי התרומה שלי, חזרתי על המילים של אבא: "אנחנו יכולים לעשות קיסמים בבית בעצמנו, אין לנו צורך לקנות". הייתי ממש נבוך מול הכיתה. אבי גם מעולם לא שילם את שכר הלימוד שלי בזמן, מה שגרם לי להשפלה ולמבוכה רבה.

מנסה להיחלץ ממעגל האלימות

גדלתי ובלבי המשאלה לברוח יום אחד מן הגיהינום שהיה הבית שלנו. בתחילת 2005, כשהייתי בן 19, הלכתי בעקבות קרוב משפחה שלי ועזבתי את העיר. הייתי מוכן ללכת לכל מקום כדי לברוח מהבית הנורא הזה.

                                       מר פנג מתרגל את אחד התרגילים בשיטת המדיטציה של הפאלון דאפא.

עזבתי את אמי מאחור. המסכנה סבלה ללא כל תלונה אבל לא ברחה. גם כשהתגרשה בסופו של דבר מאבי ועברה להאנוי כדי לפתוח עסק, היא לא יכלה להיות רחוקה מילדיה, וחזרה הביתה, שם המשיכה לסבול מידי אבי.

למרות שבגופי עזבתי את הגיהינום הזה, לא יכולתי להימלט מהזיכרונות הכואבים שרדפו אותי כל יום. הייתה לי השקפה חשוכה מאוד על החיים. שנאתי את אבי ואת כל קרובי המשפחה מצדו.

סבלתי מדיכאון וממספר מחלות, כולל הפטיטיס B, דלקות סינוסים, הפרעות בקצב הלב ואסטמה. וגרוע יותר, לבי היה מלא בשנאה, לא יכולתי לסלוח לאבי ולמשפחתו.

היו לי שאלות שלא מצאתי להן מענה: מדוע אמי הוכתה באכזריות כזאת, מבלי שמישהו יגן עליה? ולמה היא חזרה אליו אחרי הגירושין כדי לסבול את המכות האלו שוב?

עברתי לגור בדרום וייטנאם. בסופו של דבר הצטרפה אלי אמי ונתמכנו זה בזו. למדתי בבית ספר מקצועי בזמן שאמי עבדה כמזכירה. כלפי חוץ נראו חיי כיציבים אבל בתוכי הייתי עדיין חולה – הן נפשית והן פיזית.

הסתגרתי בתוך עצמי ולא ידעתי מה שלום משפחתי וגם לא היה לי אכפת. מצב רוחו של אדם שסובל מדיכאון אינו יציב. התמודדתי עם תחושות רבות של עקשנות, שתיקה ושנאה. אנשים בשנות העשרים הם בדרך כלל מלאי תקווה ואהבה, אבל שנות העשרים שלי היו אפלות, מלאות בסבל ונפש פצועה.

למזלי מצאתי את הדרך אל האושר

בשנת 2013, בגיל 27 , מצאתי באופן לא צפוי את האושר. הזדמנות נפלה לחיקי ומצאתי את האני האמיתי שלי. הרגשתי כאילו חילצו אותי מן הבוץ, עברתי היטהרות, ושוב הפכתי לאנושי. מצאתי דרך לשוב ולהיות אדם טוב.

באותה שנה נעשתה אמי חולה מאוד. חיפשתי באינטרנט כל מיני דרכי ריפוי ולהפתעתי מצאתי מידע שימושי באתר אינטרנט, המציג שיטה לתרגול מדיטציה בשם פאלון דאפא. חשבתי שהשיטה הזו תוכל לרפא את גופי ונפשי הפצועה.

בסקרנות רבה הורדתי וקראתי את "ג'ואן פאלון", הספר העיקרי של הפאלון דאפא. הייתי מרותק מהספר ופתאום הבנתי מה הוא הגורם לסבל בגוף ובנפש, והבנתי שאני היחיד שיכול להסיר את נטל השנאה.

                                    מר פנג קורא בספר "ג'ואן פאלון", הטקסט העיקרי של שיטת המדיטציה פאלון דאפא.

בעקבות זאת חיסלתי את שנאתי כלפי אבי והצד של משפחתו, וכלפי כל אחד אחר כלפיו החזקתי טינה בעבר. האבן הכבדה של השנאה, שהעיבה על נפשי במשך כל כך הרבה שנים, נשברה סוף סוף לחתיכות קטנות ונמסה.

תרגלתי אמת, חמלה וסובלנות – עקרונות הפאלון דאפא – בכל מחשבה ובכל פעולה. ראיתי את מצבי ואת סביבתי בצורה פשוטה יותר, ולפתע גיליתי שהחיים אינם מסובכים כפי שחשבתי בעבר.

כפי שמלמד הפאלון דאפא, חיי אדם יקרים מאוד. ברגע שהבנתי זאת, ראיתי את דרכי, ושוב לא פחדתי ולא הרגשתי אבוד. הבנתי איך לחיות חיים טובים, לחיות כמו שצריך. זהו הדבר הכי חשוב. כי מוות אינו דבר מפחיד, ומחלה אינה דבר מפחיד. מה שבאמת מפחיד הוא לעשות מעשים רעים מבלי להבחין בזה, ולא לדעת בשביל מה אנחנו חיים.

יותר משלוש שנים חלפו מאז למדתי לראשונה על פאלון דאפא, וחיי השתנו לחלוטין. התרגילים של הפאלון דאפא נתנו לי גוף בריא ולב אוהב. עכשיו אני יודע לסלוח ולהיות סובלני.

עכשיו אני יודע איך להיפטר מהתכונות ומהמחשבות השליליות שלי, ולשמר את הטובות. זהו הדבר שאני מעריך ביותר מתוך החכמה הכבירה של הפאלון דאפא. אחרי יותר משלוש שנים של תרגול, הרגשתי כל כך טוב שלא הייתי צריך עוד לקחת את התרופות שלי. לא הייתי צריך ללכת לבית -חולים כדי לטפל במחלות הכרוניות מהן סבלתי קודם, מה שחסך לי המון כסף.

מה שמיוחד עוד יותר, בעבר כשמישהו הזכיר את שתי המילים "באק נינה", שם עיר הולדתי, הייתי חש מיד שלא בנוח. עכשיו, אני כבר לא נחנק כשמישהו מזכיר זאת, ואני יכול להרפות מזיכרונות הילדות הכואבת שלי. עכשיו יש דבר אחד שאני בטוח בו – בכל מקום שאליו אלך, ובכל מה שאעשה, יש לי תקווה. יש לי הזכות לבחור את עתידי ולהיות מאושר בכל בוקר, לבחור בשמחה במקום עצב. למדתי איך להפוך את ההווה שלי מהווה של ייסורים ושנאה לרגעים יפים ונהדרים. אני יודע איך לחיות לאט יותר כדי להרהר טוב יותר על החיים האלה.

הדבר שגורם לי לאושר הגדול ביותר הוא לתרגל את תרגילי הפאלון דאפא בפארק עם חברים, דודות ודודים. עמיתי המתרגלים בשיטת המדיטציה הזו הם ישרים ומבריקים. הם מגלים אהדה ומשתפים איתי את רגעי הקושי והאושר שלהם, תמיד מקפידים לטפח את אופיים לטובה, ושואפים תמיד לחשוב ולפעול בהתאם לעקרונות של אמת, חמלה וסובלנות.

מתוך מעמקי הסבל והשנאה התמזל מזלי למצוא גבהים של אושר. התרגול עזר לי למצוא את דרכי חזרה אל האני האמיתי שלי, ותוך כדי התהליך לרפא את פצעי הגוף והנשמה שלי. לפני כן הייתי כמו גווייה מהלכת וכעת הפכתי לאדם חדש, אדם שמצא שמחה ותכלית בעולם הזה. אני כה אסיר תודה לפאלון דאפא על שהחזיר לי את החיים ואת האושר שלי. על ידי כך שאני משתף את הסיפור שלי, אני רוצה לעזור לאחרים בלב שלם ומקווה שעוד אנשים יוכלו ליהנות מהמזל ומהאושר שבהם זכיתי אני.

כתבה זו פורסמה קודם לכן ב (Ntd.tv)