הסיפור האישי שלי

ניצן פלד, בן 25, מישראל |

זהו סיפורי על איך הצלחתי למצוא חיים מלאים בסיפוק ושלווה אחרי שנים רבות של רדיפה והרגשה של חוסר שלווה תמידי.

אני לא אחד מאנשים האלה שהיו להם ילדות מזעזעת. גדלתי בבית יציב ותומך. לא הייתי עד לאלימות במשפחה ותמיד היה לנו אוכל על השולחן. קיבלתי כמעט כל מה שרציתי בתור ילד והורי לעיתים נדירות היו אומרים לי "לא" כאשר בקשתי משהו.

משום מה, אני זוכר את עצמי תמיד חי בתחושה של חוסר סיפוק. תמיד רציתי את מה שלא היה לי. ושהשגתי את מה שלא היה לי הייתי רוצה דבר אחר.

במשך כל שנותי, תמיד חייתי בתחושה של תחרות עם אחרים. אני זוכר שבתור ילד שגדל בקיבוץ, להיות שונה תמיד היה מלווה בהצקות והטרדות מצד הילדים האחרים. בתור ילד ג'ינג'י תמיד הייתי זוכה לכינויי גנאי מצד הילדים האחרים בקיבוץ. דבר זה גרם לי לגבש אופי שתמיד מנסה להוכיח שהוא שווה יותר מאחרים. תמיד רציתי להרגיש נאהב על ידי אחרים ותמיד רציתי שיגידו שאני מוצלח וטוב.

התחרות הזאת התבטאה ברצון העז שלי להיות תמיד במרכז העניינים. כל הזמן ניסיתי לרדוף אחרי השגת תשומת הלב של הסובבים אותי. אפילו אם הייתי צריך לעשות מעצמי צחוק ולהוציא את עצמי טיפש לחלוטין הייתי מוכן לעשות זאת. הכל רק כדי שיראו שאני קיים. אני זוכר שאפילו עברו בראשי מחשבות שאני רוצה שאחד מהוריי ימות רק כדי שכל האנשים שמכירים אותי יבואו להלוויה וככה אני יהפך להיות מרכז העניינים. הייתי בתחושה תמידית של רדיפה אחרי השגת תשומת הלב של האחרים. דבר זה עייף אותי מאוד.

אני זוכר שבמהלך השירות הצבאי שלי הייתי מאוד מדוכא. הרגשתי כל הזמן קורבן וחשבתי שהחיים הם לא הוגנים. כל הזמן תהיתי למה זה מגיע לי מה שאני עובר ונכנסתי לדיכאון לתקופה מסוימת. הדבר היחיד שהניע אותי בבוקר היה להגיע כבר לסוף היום שעוד יום יעבור. הייתי כל הזמן במחשבה על הסוף שבוע שבו אוכל להגיע הביתה ולשתות לשוכרה. במשך סופי השבוע שהייתי בבית הייתי באופן קבוע שותה לשוכרה. כמעט כל פעם שאני וחבריי היינו יוצאים לבלות הייתי שותה עד רמה שהם היו צריכים לסחוב אותי בחזרה הביתה. זה היה ניראה לי טבעי ונורמלי להתייחס ככה לעצמי. כאשר הייתי בבית כל הייתי כל הזמן עצוב ומודאג שאני צריך לחזור לצבא בקרוב. ושהייתי בצבא הייתי כל הזמן עם מחשבות שאני רוצה להיות בבית. לא הצלחתי לחוש סיפוק לא משנה איפה הייתי נמצא.

                                                            ניצן מתרגל את אחד התרגלים של הפאלון דאפא

לאחר שהשתחררתי מהצבא התחלתי לעשן מריחואנה. חשבתי שהחיים יהיו יפים רק עם אני אהיה מעושן ומסטול כל הזמן. הייתי בבריחה תמידית מעצמי ולא הייתי מוכן להתמודד עם עצמי. שמחתי הייתה תלויה לחלוטין במריחואנה. לא הבנתי איך אפשר לחיות בלי זה. החיים נ ראו לי משמעמים ולא שמחים בלי העישונים. מהר מאוד עישון המריחואנה הפך לש גרה יומיומית. במשך כל זמן העבודה הייתי בחשבה על הרגע שבו אני יוכל להגיע הביתה ולעשן ג'וינט. לא הצלחתי להיות בשלווה בזמן העבודה עקב המחשבה הזאת שהטרידה אותי תמידית. כאשר הייתי מעשן הייתי חש בתחושה של נינוחות ושלווה שהתמוגגה כעבור דקות ספורות. מהר מאוד כבר חשבתי על זה שאני צריך לגלגל ג'וינט נוסף. לא הצלחתי להיות בשלווה וסיפוק גם כאשר הייתי מעשן. חיי התמלאו בתחושה של חוסר סיפוק ורדיפה תמידית אחרי משהו שכבר לא ידעתי מהו.

הייתי משקר לעיתים לאנשים ומשתמש בכל מיני מניפולציות כדי להשיג את מה שרציתי. פגעתי בהרבה אנשים ולא היה לי בכלל אכפת. כל מה שעניין אותי היה לספק את הריגושים שלי. התחשבתי באחרים רק במידה וזה ענה לי על אינטרס מסוים שהיה לי באותו הרגע.

היום בו פגשתי את הפאלון דאפא

יום אחד הייתי בירושלים. מישהי ברחוב נתנה לי פלייר של "פאלון דאפא" ואני בלי לשאול יותר מדי שאלות תחבתי אותי לתוך התיק שלי מבלי אפילו לעיין בו. ברגע שהגעתי הביתה תליתי את הפלייר על המקרר והוא נשאר שם כחודשיים. יום אחד קראתי את הפלייר וראיתי שמדובר בשיטת תרגול סינית שמתבססת על הערכים של אמת-חמלה-סובלנות. ראיתי שאפשר ללמוד את זה בחינם לגמרי אז חשבתי שאני אלך לנסות את התרגילים. לאחר התרגול הרגשתי תחושה של שחרור והקלה. תחושה שהייתה לי זרה מאוד. הבנתי שכנראה משהו פה הוא טוב.

מהר מאוד התחלתי לקרוא את הספר העיקרי של "פאלון דאפא" הנקרא ג'ואן פאלון. קראתי את הספר בשקיקה רבה. מעולם לא הצלחתי לקרוא ככה ספר.

התחלתי להבין דברים רבים שבעבר נראו לי מגוחכים ולא הגיוניים. הבנתי שהעולם שלנו הוא טוב ורחום במקור שלו. הבנתי שאם אני אצליח לחיות על פי הערכים האלה של אמת, חמלה וסובלנות אז אני אצליח לחיות חיים מאושרים יותר ושלווים יותר.

זה התבטא בתחושה של אהבה אל העולם. קמתי בבוקר ופשוט רציתי להיות בנאדם טוב יותר. לאחרים ולעצמי. הייתי יוצא החוצה לטייל והציוצים של הציפורים ואור השמש על העלים היו כל כך מושלמים פתאום והתמלאתי בפליאה לעולם.

הפסקתי לעשן ולשתות. הרגשתי שאני לא זקוק יותר לדברים האלה שכביכול עשו אותי שמח. הצלחתי למצוא את האושר בפרטים הקטנים של היום יום. אם זה שיחה מרתקת עם אדם שרק פגשתי או אם זה פשוט לשבת על ספסל בגינה ולשמוע את הרחשים שמסביב. החיים הפכו להיות הרבה יותר עשירים ומעניינים.

התחלתי להתבונן פנימה לתוך עצמי. כבר לא האשמתי אחרים בעוול שגרמו לי. הבנתי שאני אחראי על עצמי ולתחושות שאני חווה. עם מישהו מכעיס אותי אז הוא לא אשם. אלא אני צריך להתבונן פנימה ולהבין למה הוא מכעיס אותי. מה עלי לשנות בעצמי כדי שאותו אדם לא יכעיס אותי יותר. הבנתי שעלי כל הזמן להיות בחמלה ובסובלנות כלפי האנשים סביבי.

                                                               ניצן במהלך פעילות של הפאלון דאפא בתל אביב

התחושה שליוותה אותי במשך שנים שאני צריך כל הזמן להוכיח את עצמי לאחרים, התחילה להיעלם לאט לאט. כבר לא רציתי להיות במרכז העניינים כל הזמן והבנתי שמה שחשוב שאני יאהב את עצמי ולא שאחרים יאהבו אותי. הבנתי שכאשר אני מצליח לאהוב את עצמי אז האהבה הזאת מוקרנת החוצה לעולם ואנשים מרגישים את זה.

אני מודה על היום שבו פגשתי את "פאלון דאפא". זה הדבר הכי מדהים שקרה לי בחיים ואני מאחל לכל אחד שיוכל למצוא את מה שאני מצאתי.