סיפורה של סוהרת סינית שהתעללה במתרגלי פאלון גונג הפכה למתרגלת בעצמה

סיפורה של סוהרת סינית שהשתתפה בעינוי מתרגלות במחנה עבודה.
בסופו של דבר הבינה שהאסירות המתרגלות שהיא מענה נרדפו בצורה בלתי צודקת רק משום אמונתן באמת-חמלה-סובלנות, ולאחר שנחשפה לטוב לבן נעשתה מתרגלת בעצמה.

״מיד לאחר שהחלה הרדיפה נגד הפאלון גונג ב-20 ביולי 1999, הגיעו המתרגלים הראשונים למחנה העבודה בכפייה בו עבדתי. היות שלא ידעתי דבר על הפאלון גונג, האמנתי לשקרים של המפלגה הקומוניסטית בסין (מק"ס). למדתי מהם שהפאלון גונג השתתף בפוליטיקה וגילה התנגדות למשטר.  לפיכך גם אני השתתפתי ברדיפה נגד הפאלון גונג.

כדי לשנות את אמונתם של המתרגלים בפאלון גונג, המשמעת החמורה הוגברה. הטלוויזיה ותחנות הרדיו במחנה משדרים כתבות המכפישות את הפאלון גונג ומציגות תמונות של מתרגלים שמוכרים לכול, שעברו "שינוי" (טרנספורמציה נפשית באמצעות עינויים ושטיפות מוח). והחלו בעצמם "לשנות" מתרגלים. כפו על הסוהרים לשטוף את מוחם של המתרגלים וציפו מאיתנו להשיג "שינוי" בשיעור הצלחה של יותר מ-90 אחוז.״

הסוהרת מספרת שסבלם של המתרגלים נגע לליבה:

״יום אחד הבחנתי במתרגלת צעירה שנידונה למחנה עבודה בכפייה, כורעת על ברכיה בתאה במשך זמן רב בלילה כשידיה לחוצות ביחד מול חזה. על פניה הייתה הבעה מלאת כאב והיא נראתה כאילו הייתה מיואשת. לא יכולתי להבין מה היא עושה, אבל התעורר בי רצון ללמוד על הפאלון גונג.

פעם אחת המתרגלים תרגלו במחנה ביחד והסוהרים היו אובדי עצות איך לעצור אותם. הם קראו למנהל שהביא עוד סוהרים להפסיק אותם. המנהל הורה לסוהרים שאחזו בידיהם אלות ואלות מחשמלות להקיף את המתרגלים. זה היה מחזה ממש מפחיד. המנהל הורה למתרגלים לשבת ישיבה שפופה עם ידיהם למעלה. לפתע נשבר אחד הקרשים עליהם עמד המנהל. בעודו עומד ליפול, אחד המתרגלים שהיה קרוב אליו שלח את זרועו לנסות להחזיק בו שלא ייפול. המעשה הזה גרם לי לתמוה כיוון שלמרות הדרך בה התייחסו אליהם, המתרגלים לא הביעו שנאה.

הרשויות הגבוהות יותר דרשו שיגבירו את שיטות ה"שינוי". שיטות המשמעת הקפדניות הגבירו בהדרגה את עוצמתם. כל מי שלא ציית להוראות וכל מי שתרגל את התרגילים, נכבל בידיו לכיסא למשך שבוע. את אלה שפתחו בשביתת רעב עינו בשיטת "האכלה בכפייה" ודחסו לתוכם אבקת חלב ודייסת תירס עם הרבה מלח. את אלה שנראו חלושים קשרו והזריקו להם זריקות. מתרגלת צעירה אחת שהפגינה נחישות נכבלה בידיה למיטה למשך שבועיים ולא הרשו לה ללכת לשירותים. כמו כן תקעו צינורית באפה ועינו אותה באמצעות האכלה בכוח במשך שבועיים. אנחנו הסוהרות התעייפנו לעתים קרובות והזענו מאוד, אבל לא יכולנו להבין מדוע המתרגלות התנהגו כפי שהתנהגו.״

נקודת המפנה חלה כשהסוהרת התוודעה לעקרונות של הפאלון גונג:

״כשאף אחת מהטקטיקות שלנו לא הצליחה, אחד מחברי הסגל הציע: "בואו ונעשה משהו שונה. כל אחד יקבל את הספר של הפאלון גונג שכתב מר לי הונג-ג'י. תבדקו אם אתם יכולים למצוא משהו בספר שיעזור לנו "לשנות" אותם. בהתחלה נראה היה שהספר דיבר על ללמד אנשים להיות טובים ואני הרגשתי שאין שום דבר רע בכך. לאט לאט נמשכתי לעקרונות שמלמד הפאלון גונג וניצלתי כל רגע פנוי לקרוא בספר. הייתי מופתעת מאוד וחשבתי: "מדוע הספר הזה כל כך מסתורי?" המתרגלים ספרו לי דברים מסתוריים אבל זה היה כמו להקשיב לסיפורים. עכשיו ראיתי זאת במו עיניי. הפכתי מוכנה יותר ויותר להחליף השקפות עם מתרגלים בזמן המשמרת שלי.״

הסוהרת החליטה להתחיל ללמוד את השיטה, למרות הלחץ הכבד מהסביבה:

״לאחר שקיבלתי את ההחלטה למדתי מהספר בכל רגע פנוי. גיליתי שעברתי שינויים פיזיים ונפשיים עצומים. במקום העבודה שלי חסכו לרכישת בתים ועמיתיי דחקו בי לקנות בית גדול יותר. אמרתי שאין לי צורך בכך. הפסקתי לשתות. הפסקתי לקלל כל הזמן… הופיעו אצלי תסמיני מחלה ונעלמו בהדרגה. לא סבלתי יותר מכאבי ראש, דלקות מעיים, אבני כליה, בעיות בחוליות הצוואר, דלקת פרקים ומחלות אחרות.

                                 הסוהרת שהפכה למתרגלת

השינויים בתוכי הפחידו את משפחתי. בגלל פחדם מפני המק"ס הם התנגדו לכך והכשילו אותי על כל צעד ושעל. בעלי הרגיש חוסר אונים. משפחתי ניסתה לשכנע אותי ואמרה: "אינך יכולה להתנגד למפלגה", "אל תעשי דברים כאלה שאסורים על ידי המשטר", "דיקטטורה של הפרולטריון", "המפלגה משלמת לך", "את לא 'שינית אחרים' אלא 'עברת שינוי' בעצמך", וכך הלאה. הדברים לא נגעו בי עוד. לבסוף הם אמרו בכעס: "אם את מתעקשת, אנחנו לא נתייחס אלייך כחלק מהמשפחה". השבתי להם: "הכול תלוי בכם". הם סגרו את דלת ביתי ועזבו.

הדיכוי הסלים והמצב הפך רע ומר. העינויים של מתרגלים האיתנים באמונתם הפך יותר ויותר אכזרי, במאמץ לגרום להם לכתוב הצהרת ערבות המבטיחה לוותר על השיטה. כפו על המתרגלים לכתוב דיווחים שהצהירו שהם יסירו כל מחשבה על הפאלון גונג ממחשבותיהם. מתרגלים שוויתרו על השיטה סייעו לסוהרים והציעו עצות [איך לרדוף מתרגלים אחרים], ופושעים עקבו סביב השעון אחרי מתרגלים. הם אילצו מתרגלים לשבת על שרפרפים קטנים, לצפות בתכניות טלוויזיה, המכפישות את הפאלון גונג, אסור היה לדבר או לעצום עיניים, היו צריכים ללבוש מדים, לעבוד ולצעוק בקול סיסמאות. קולות של צעקות, קללות, וקולות מעוררי רחמים מהמכות נשמעו ללא הפסק.

המאמצים "לשנות" מתרגלים המשיכו בצורה אכזרית. חלק מהמתרגלים לא יכול היה לעמוד בעינויים וויתרו על השיטה. שיטות העינויים היו רבות וכללו קשירת ידיים מאחורי הגב ומכות בפנים באמצעות אלות מחשמלות. מתרגל נחוש אחד הוכה בצורה לא אנושית. אבל בכל זאת נשארו רבים יציבים ואיתנים באמונתם. פרצתי בבכי כשנוכחתי באמונה של מתרגלים עמיתים במה שהפאלון גונג מלמד.״

הסוהרת מספרת על לבטיה אם להישאר בתפקידה:

״היו גם רגעים שלא יכולתי לעבור את השהות במאורת הרשע הזו, במיוחד כשראיתי מתרגלים עמיתים מוכים וידיהם כבולות. העינויים התרחשו כל יום. הייתי תחת לחץ עצום ורציתי לעזוב.״

אבל היא החליטה להישאר ולהיות עדה לפשעים המבוצעים במחנה העבודה:

״יש מתרגלים שהפכו נכים מהעינויים ולחלק היו חבלות על פני כל גופם. כשראיתי זאת דאגתי והחלטתי לחשוף את הרדיפה. מתרגלים עמיתים רשמו בלילה את כל העובדות על הרדיפה, למרות שהיו תחת מעקב וצילום של סוהרים ופושעים.״

הסוהרת-המתרגלת בסופו של דבר נעצרה על ידי המשטרה והועמדה לדין באשמת ״חשיפת סודות מדינה״.

סיפור זה מבוסס על חומר שפורסם במקור באתר he.minghui.org