קצירת האיברים

רדיפת מתרגלי השיטה בסין החמירה עד כדי רצח מתרגלי השיטה לצורכי סחר באיברים.

כאשר הועלו לראשונה האשמות בדבר קצירת איבריהם של מתרגלי פאלון גונג בשנת 2006, מעט מאוד דווח על כך בתקשורת.

מספר חוקרים בדקו את הנושא והגיעו למסקנות איומות: מאז 1999 ועד לרגעים אלו, המשטר הסיני רוצח מתרגלי פאלון גונג ומוכר את איבריהם הפנימיים דרך תעשיית השתלות האיברים בסין.

חשוב לדעת שבסין אין אף תוכנית לאומית של איסוף איברים (כמו כרטיס אד"י בישראל). בנוסף, התרבות המקובלת בקרב האוכלוסייה מתנגדת לתרומת איברים. מאין מגיעים האיברים?

עד לשנת 1999 כמעט ולא נערכו ניתוחי השתלות איברים בסין כלל. מאז, במקביל לתחילת הרדיפה כנגד עשרות מיליוני מתרגלי השיטה בסין, החלה תעשיית ההשתלות בסין להתפתח, עד להפיכתה לתעשייה השנייה בגודלה בעולם, אחרי ארה"ב. לא רק זאת, זמן ההמתנה לאיבר מן החי עומד בסין על שבוע-שלושה שבועות, ללא קשר לסוג האיבר הדרוש. (זהו זמן המתנה קצר ללא שיעור מכל מקום אחר בעולם, כולל מקומות בהם נהוג ומקובל לתרום איברים באחוזים גדולים מקרב האוכלוסיה.)

המחקר המקיף ביותר בנושא נכתב על-ידי מר דיוויד קילגור, חבר הפרלמנט הקנדי ומזכיר המדינה לשעבר לענייני אסיה- פסיפיק ומר דיוויד מטאס, עורך דין קנדי ידוע לענייני זכויות אדם בקנדה, אשר התפרסם בשל מאבקו באנטישמיות ובהבאת פושעי מלחמה נאציים לדין בקנדה.

שני החוקרים הוכרזו כמועמדים לפרס נובל לשלום על פועלם בחשיפת הזוועה.

דו"ח החקירה שלהם כולל עשרות סוגי ראיות. בין הראיות הבולטות:

- הודאות מוקלטות של רופאים  מבתי חולים בסין, המודים שברשותם איברים ממתרגלי פאלון גונג חיים המוכנים להשתלה. ההודאות הוקלטו בשיחות טלפון של חוקרים שהתחזו לחולים הזקוקים להשתלה.

- היעדר של מערכת לתרומת איברים בסין ולו הבסיסית ביותר.

- מחקרים עצמאיים של חוקרים אחרים באותו נושא, שהגיעו לאותה מסקנה.

- בנייתם של מרכזי השתלות גדולים חדשים, מאז שנת 1999, בלי שום מקור נוסף לאיברים שניתן לזיהוי למעט מאסירים.

- עדויות של מתרגלי פאלון גונג לגבי שתי עובדות: בדיקות דם מקיפות הנעשות כעניין שבשגרה למתרגלי פאלון גונג בלבד במחנות הריכוז, והיעלמות מספר עצום של מתרגלי פאלון גונג ממחנות הריכוז, בעיקר של אלו המסרבים להזדהות בפני הרשויות.

- חוויותיהם של מושתלים רבים שחזרו מהשתלות בסין, המספרים על התנהלות חשאית ולוטה בערפל, המעלה חשדות לנסיון להסתרת פשע.

- מעורבות צבאית כבדה בעסקי השתלות האיברים.

- כישלון ביישום ואכיפת החוק הסיני מהראשון ביולי 2006 על איסור קצירת איברים ללא הסכמה.

הדו"ח תורגם לעשרות שפות ונחשף ברחבי העולם.

בעקבות פרסום הדו"ח, הוביל הפרופ' ג'יי (יעקב) לביא, מנהל מחלקת ההשתלות בבית החולים תל השומר, והנשיא לשעבר של האגודה הישראלית להשתלות, מהלך לשינוי חוק ההשתלות בישראל על מנת למנוע מימון ציבורי להשתלות בסין. מאז, הפרופ' ג'יי לביא הוא אחד מרופאים רבים בעלי מצפון הפועלים במסגרת הארגון הוולונטרי הבין-לאומי "רופאים נגד קצירת איברים בכפייה" (DAFOH – Doctors Against Forced Organ Harvesting)

אדוארד מקמילן סקוט, סגן נשיא הפרלמנט האירופי, הגיש לאו"ם בקשה לחקור את הרדיפה המתמשכת של מתרגלי הפאלון גונג בסין. "מדובר ברצח עם מתמשך של קבוצת אנשים חפים מפשע", אמר מקמילן-סקוט במסיבת עיתונאים שנערכה ב-18 באפריל 2009 בלונדון. מקמילן-סקוט הגיש בקשה לחקירת רדיפת הפאלון גונג בסין בצירוף מכתב נלווה למזכ"ל האו"ם באן קי-מון, תחת סעיף 2 של האמנה למניעת רצח עם של האו"ם.

מקמילן-סקוט חקר באופן אישי את דיכוי השיטה הרוחנית פאלון גונג במהלך שלוש השנים האחרונות. הוא מסביר כי לאחר סיור לאיסוף מידע שערך בבייג'ינג בשנת 2006, כל אנשי הקשר שלו מקרב מתרגלי הפאלון גונג נעצרו, הושמו בכלא, ובמקרים מסוימים אף ממשיכים לעבור עינויים עד היום.

הוא סיפר כיצד אחד האנשים שראיין ראה את גופת חברו אשר מת במעצר. החורים שראה בגופה העידו על כך שאיבריה הפנימיים הוצאו ממנה.

איתן גוטמן, עיתונאי וסופר זוכה פרסים בנושאי סין, מסביר כי כלי התקשורת המערביים פעלו לפי התכתיבים של בייג'ינג, ולא דיווחו כלל על רדיפת הפאלון גונג.

"קצירת איברים היא הסרה באמצעות ניתוח של איברי האדם הניתנים למכירה כגון: כליות, כבד, קרנית, ולעיתים גם לב וריאות. בדרך כלל הניתוח מתבצע בעוד האדם בחיים", סיפר גוטמן.

במשך שנתיים ראיין גוטמן באינטנסיביות יותר מ-100 אנשים לצורך כתיבת ספר על גורלם של מתרגלי הפאלון גונג תחת המשטר הקומוניסטי הסיני. מתוך אותם 100 מרואיינים, 50 נכלאו בשל אמונתם בפאלון גונג. גוטמן סיפר כיצד עלה ממצא מעניין בראיונות המעמיקים שערך: כ-30 אחוז מהמתרגלים שנכלאו עברו בדיקות רפואיות יקרות, אך ללא כל הסבר הגיוני, כגון בדיקות מדוקדקות של קרניות, ללא כל בדיקת ראייה משלימה.

"חמישה עשר אחוז [מתוך 50 המרואיינים] עברו מבדקים שנועדו לאמוד את הכדאיות של קצירת איבריהם, ובמקרים רבים נלקחו מהם שוב ושוב אין-ספור דגימות דם ושתן", אומר גוטמן. הוא למעשה לא ציפה למצוא מידע מסוג זה.

גוטמן מסביר כי קצירת האיברים בסין היא עסק לכל דבר: "השתלות האיברים הן רווחיות מאוד. העלות היא כ-50,000 דולר בממוצע לאדם. כלומר, שוויו של מתרגל שאיבריו נקצרים עשוי להגיע ל-200,000 דולר כאשר מספר לקוחות מחו"ל מקבלים את השירות בו-זמנית.  מדובר במספר כולל של 13,500 מתרגלים לפחות, ועד 162,000 מתרגלים", אומר גוטמן, המסביר שקשה להשיג נתונים מוסמכים מדויקים מתוך סין.

פרופ' טום טרז'ר, מומחה לניתוחי לב-ריאה ובעל ניסיון רב בהשתלות, לא מתקשה להאמין לדו"חות שקרא אודות קצירת איבריהם של מתרגלי פאלון גונג. "זה נראה לי סביר בהחלט, ואני לא מטיל בכך כל ספק", הוא אומר ומוסיף: "היו אלו הרופאים בגרמניה הנאצית אשר חשבו באופן שיטתי על דרכים בהן אפשר להכחיד קבוצות לא רצויות באוכלוסייה בשנות ה-1930".

הוא המשיך לתאר כיצד הרופאים בגרמניה קיבלו חופש לבצע מחקרים באמצעות תהליך מסודר, שאינו שונה מהאופן שבו נעשות ההשתלות בסין, כאשר קבוצה אחת של רופאים מאתרת את התורמים, הקבוצה השנייה מבצעת בדיקות מעבדה, וכן הלאה. מערכת מסוג זה מאפשרת לכל אינדיבידואל בתהליך לטעון כי אינו יודע דבר.

כאשר פרופ' טרז'ר פרסם בכתב העת הרפואי הבריטי, Journal of the Royal Society of Medicine, מאמר על קצירת איבריהם של מתרגלי הפאלון גונג, הוא נתקל בחומה של שתיקה. הוא התעמת עם רופא עמית, ושאל לדעתו על הנושא. העמית אמר כי לדעתו האסירים נורים בראשם ומועברים ל"משאיות מוות", בהן רופאים או טכנאים מסירים את האיברים המיועדים להשתלה. כלומר, לדעתו קיימת בסין הפרדה מוחלטת בין המערכת המשפטית לבין המערכת הרפואית.

לדעתו של פרופ' טרז'ר, "ההסבר של 'כדור בראש ומשאיות מוות' מאפשר לאנשים מכובדים בקהילה לחיות איכשהו לצד הזוועה מבלי שהם ממש מכירים בקיומה. אני לא בטוח שהוא צודק. מבחינתו זו הייתה החתיכה החסרה בפאזל, וכך הם יכולים להמשיך לחיות עם עצמם בשלום. אך הראיות המצטברות ממשיכות להעיד על כך שהפעילות המזוויעה הזו ממשיכה להתקיים".