המסע אל הדאפא
מתרגל מישראל
אני מתרגל פאלון דאפא בן 32 מתל אביב. את הפאלון דאפא פגשתי לראשונה לפני כ-15 חודשים, אך רק לפני שמונה חודשים התחלתי לראות את עצמי כתלמיד פאלון דאפא, ולטפח ברצינות. לפני שפגשתי את הדאפא, חיפשתי את הדרך במשך שנים. עברתי מסלול ארוך של ייסורים. היום אני מאמין שכל פרט במסלול תוכנן בקפידה על-ידי מאסטר לי, על מנת שאקבל את הדאפא בדיוק ברגע הנכון.
ב-1998 הייתי מנכ"ל תנועת שלום עכשיו. הייתי רק בן 27, אבל בתוך תוכי כבר הרגשתי זקן כל כך. הציניות שבתוכי הלכה וגברה והעולם, נראה לי ריק מתוכן. האם באמת כולם שקרנים? האם באמת זהו עולם של תככים, בו כל אחד פועל מאינטרס אישי בלבד, ומנסה לקדם את עצמו? התפללתי לאלוהים שאין זה כך, למרות שאז עוד לא האמנתי באף אלוהים. הרגשתי כמו אסיר בתוך עצמו. ללא מפלט. האם נגזר עלי לבלות את שארית חיי בעולם שכזה? לקום בבוקר, ללבוש שריון, וללכת לעבודה - למאבק מתיש של קרבות אגרופים ונעיצות מרפקים? קיוויתי מאוד שיש מפלט, אך לא ידעתי מה הוא, או היכן הוא.
יום אחד - ללא התראה מוקדמת - קמתי ועזבתי. הריקנות הייתה גדולה כל כך. הייאוש כבד כל כך. כל דבר אחר נראה לי טוב יותר מאשר להמשיך כך כל חיי. הרגשתי שאני יוצא למסע, מסע בו אנסה לגלות אם יש משמעות לחיים. כנראה שעדיין לא הייתי מוכן ובשל לקבל את הדאפא, ולא הייתי יודע להעריך אותו, לו הוצג בפניי אז. לכן, נדמה לי, תכנן עבורי המאסטר מסע ארוך, בסופו אהיה מוכן, אולי, לקבל את הדאפא.
חודשיים עברו, ושום דבר לא קרה. חשבתי לחפש במקום אחר. החלטתי לטייל בעולם וטסתי להודו. במשך שנתיים וחצי הייתי באינספור מקומות, וניסיתי אינסוף דרכים. רייקי, טנטרה ויוגה, מדיטציות שונות וסוגים שונים של הילינג. למדתי קריאה בכף יד, עסקתי בריפוי במעגלי אור ובקריסטלים, רקדתי במסיבות טראנס בכל מקום בעולם. לקחתי כל סוג של סם שהתגלגל לידיי: גראס, אקסטזי, פטריות, ל.ס.ד, ד.מ.ט, קוקאין, הרואין, קטמין. קראתי עשרות ספרים רוחניים: הרי קרישנה ובודהה, אושו וגורג'ייף. עברתי חוויות מיניות שונות ומשונות: נשים, גברים, אורגיות, זונות.
בברלין נגמר לי הכסף. התחלתי למכור סמים ולגנוב מסופרמרקטים. זה הספיק בשביל להתקיים, אבל לא בשביל להמשיך ולטייל בעולם. קניתי כמות גדולה מאוד של ל.ס.ד ואקסטזי, והברחתי אותה לאיטליה, על מנת למכור אותה שם.
באיטליה נתפסתי על-ידי המשטרה, ונשלחתי לכלא. הייתי צפוי לשלוש או ארבע שנות מאסר. אבל זה לא היה מה שתכנן עבורי המאסטר. שוחררתי כעבור שלושה וחצי שבועות. כשישבתי בכלא עדיין לא הכרתי את המאסטר, אבל כבר האמנתי באלוהים. ידעתי שאני לא נמצא שם סתם. שיש סיבה. אבל לא הכרתי את הדאפא, ולא הבנתי את הסיבה. מצד אחד הבנתי, שאם נעצרתי על סחר בסמים, כנראה שזהו תמרור אדום, המאותת לי שהלכתי רחוק מדי. מצד שני, באמצעות הטראנס והסמים, הגעתי לתובנות רבות על החיים, וגיליתי דברים שלא היה לי מושג על קיומם קודם לכן. התנסיתי בחוויות רוחניות, התחלתי להאמין באלוהיות, בגורל קבוע מראש, בחוסר מקריות. כיצד אוכל לעזוב את כל זה, ולחזור לשגרת החיים הרגילים, המשעממת והריקה מתוכן?
לא ידעתי אז, שהסמים והטראנס מרדימים את הג'ו-יואן-שן (הכרה עיקרית), ומחזקים את הפו-יואן-שן (הכרת המשנה). לא ידעתי שהפו-יואן-שן בא מרמות גבוהות יותר, ויכול לראות דברים שהג'ו-יואן-שן לא מסוגל לראות. לא היה לי מושג שניתן לטפח את הג'ו-יואן-שן בדרך אחרת. כנראה שעדיין לא הייתי בשל לפגוש את הדאפא, ומה שתוכנן עבורי היה המשך הנדודים: הודו, הונגריה, צ'כיה, גרמניה, איטליה, אנגליה, שוויץ, ספרד, פורטוגל. המשכתי לחפש.
כשנגמר לי שוב הכסף, חזרתי לארץ. התחלתי ללמוד טווינה (רפואה סינית), אך לא התנתקתי מעולם הטראנס והסמים. דרך הטווינה הכרתי את הצ'י-גונג, והתחלתי לתרגל כמה פעמים בשבוע. ביום הייתי לומד טווינה ומתרגל צ'י-גונג, בלילה ובסופי שבוע הייתי לוקח סמים והולך למסיבות טראנס. כדי לממן את הסמים, מכרתי סמים לאחרים. ושוב נתפסתי. מכרתי כמות גדולה של ל.ס.ד לשוטר סמוי. ישבתי במעצר במשך חמישה שבועות. ואחר כך נשלחתי למעצר בית, במשך שבעה חודשים. הייתי צפוי לעונש מאסר.
לא הייתה לי הדרכה אמיתית, ולא משמעות אחרת לחיים. לא יכולתי לשנות את אורח חיי. גם במעצר הבית המשכתי להשתמש בסמים. ישבתי לילות שלמים מול המחשב. שתיתי כמויות עצומות של אלכוהול. עישנתי כמו מטורף. וגלשתי באתרים פורנוגראפיים באינטרנט.
יום אחד בא לבקר אותי חבר, שלמד איתי טווינה, אותו לא ראיתי מאז שנעצרתי. לפני שנעצרתי, נהגנו לתרגל יחד סוגים שונים של צ'י-גונג. עוד בטלפון הוא סיפר לי שהוא מאוד השתנה לאחרונה. הוא מתרגל שיטה חדשה שנקראת פאלון גונג, והוא לא מתרגל יותר שום שיטה אחרת. זה הדבר הכי חזק שהוא חווה אי-פעם, אמר.
הוא הגיע לביתי, ולימד אותי את חמשת התרגילים. תרגלנו אותם יחד, והם באמת היו מאוד חזקים. הוא אמר לי שיש לתרגל רק את התרגילים האלה, ואין לשלב אותם עם שיטות אחרות. אבל זה נראה לי קיצוני ופנאטי מדי. החלטתי לשלב אותם עם יתר תרגילי הצ'י-גונג, שתרגלתי כל בוקר. הוא השאיר לי קלטת וידיאו ללימוד התרגילים, וגם הציע לי לקרוא ספרים של המאסטר. אבל אותי ספרים כבר לא עניינו. קראתי אינסוף ספרים רוחניים, אמרתי לו. מה הם כבר יכולים לחדש לי?
כשאני נתון במעצר בית, תרגלתי כל יום תרגילי פאלון גונג, יחד עם תרגילי צ'י-גונג אחרים. לאחר מספר חודשים, הרגשתי שהשיטות האחרות מפריעות לפאלון גונג, והחלטתי להפריד. פאלון גונג תרגלתי בבוקר, ותרגילים אחרים של צ'י-גונג בערב. במהרה הרגשתי שהתרגול בערב, פוגע בעצם בתרגול של הבוקר. חדלתי מכל יתר התרגילים, והתמקדתי בחמשת התרגילים של הפאלון גונג.
ויום אחד, ימים בודדים לאחר מכן, הרגשתי לפתע משהו שלא הרגשתי אף פעם לפני כן בחיי. גם לא בהשפעת כמות אדירה של סמים. הרגשתי גונג מסתובב בין ידיי. הרגשתי חמלה עמוקה, שלא ניתן לתאר במילים. התרגשתי כל כך. לא היה לי ספק. סוף-סוף מצאתי את מה שחיפשתי כבר ארבע שנים.
רציתי להבין מה קורה לי, ונזכרתי במה שסיפר לי חברי על המאסטר והספרים שכתב. מיד התחלתי לקרוא בשקיקה כל מילה של המאסטר. כשקראתי את הג'ואן פאלון, היו דברים רבים שקוממו אותי, ונראו לי לא נכונים. אך בכל פעם שזה קרה, נזכרתי בגונג ובחמלה האדירה, הסברתי לעצמי שכנראה אני לא מבין את כוונת הדברים, והמשכתי לקרוא.
מיד לאחר קריאת הספר התחלתי להשתנות. תוך מספר שבועות, הפסקתי לעשן, הפסקתי להשתמש בסמים, לשתות אלכוהול, לצרוך פורנוגראפיה ולקיים מין חופשי.
עברו שבעה חודשים מאז קראתי את הג'ואן פאלון לראשונה. היום אני אדם אחר. אני לא מצליח לבטא במילים עד כמה אני אסיר תודה, בכל יום ויום, למאסטר לי. תודה על שהציל אותי בחמלתו האדירה. תודה על שחיכה לי בסבלנות אין קץ, בכל פעם שמעדתי במסעי הארוך אל הדאפא. תודה על שהרים אותי כאשר נפלתי, והראה לי את האמת. תודה על שהוציא אותי פעמיים ממאסר, ונתן לי את ההזדמנות לטפח את הדאפא. אעשה כל שביכולתי כדי לא לאכזב את המאסטר, לעזור למאסטר לתקן את הפא, ולהשלים את הטיפוח בהקדם.