כמה מילים על גבולות "העצמי"
PureInsight.org
השמדת ההחזקות ופריצת הגבולות המכוננים את "העצמי" שלנו אכן מכאיבות. הנאמר על-ידי האחרים, והדמיון הנובע ממחשבותינו הרעות, גורמים לנו לחוש כאילו סכינים ננעצים ומסובבים בלבבות. עלינו להשמיד כל החזקה באשר היא, ועלינו לעבור בהצלחה כל מבחן. כשאנו מסוגלים באמת ובתמים לשחרר לגמרי את ההחזקות, לעשות זאת מעומק ליבנו, ולחשוב תחילה על האדם האחר, תתעורר בנו תחושה חדשה ורעננה. נגלה שלא הפסדנו דבר, מלבד את גבולות ה"עצמי". באותה שעה נגלה שהרווחנו המון, ונרגיש שאחרים כאילו הפכו לחלק מאתנו. רק אז נרגיש את השמחה של האי-אנוכיות. התחושה נעימה כמו רוח קלה, קלה כענן ושלווה כמו מים שקטים. החמלה חיונית להרחיב את יכולתנו, סבלנות ללא חמלה היא מאולצת ולא טבעית.
יצורים חיים אינם מוגבלים במהותם, אז מדוע אנו דורשים מאחרים להתאים את עצמם לסטנדרטים שלנו? מדוע גבולות "העצמי" רגישים כל-כך? הדאפא מושל בכל, ובכל הוא משליט הרמוניה. אולם ברמה מסוימת, הדאפא מעניק חירות ליצורים החיים והם חשים חופשיים ולא מוגבלים. כשהמחשבות והפעולות של חיים אינן תואמות את דרישת הפא באותה הרמה, אז אפשר לחוש בכוח המגביל של הדאפא.