אורו של הבודהא מאיר את אדמת גואן-ג'וֹאוּ – פרק ראשון חלק א'
הנצחה ליום השנה הארבע עשרה לימים בהם המורה לימד את הפא במחוז גואן, פרובינציית שאן-דונג (חלק ראשון)
נכתב על-ידי מתרגל פאלון דאפא ממחוז גואן, פרובינציית שאן-דונג
(הערת מערכת פאלון ניוז: מאחר ומאמרים אלו ארוכים מאד הם יפוצלו לחלקים)
הקדמה
המורה הגיע פעמיים למחוז גואן שבפרובינציית שאן-דונג, פעם ראשונה בנובמבר 1992 ובפעם שנייה במאי 1993. בביקורים אלו המורה גילה את עקרונות חוקי היקום לתושבי רשות גואן (מחוז גואן נקרא פעם רשות גואן, או גואן-ג'וֹאוּ) וכשהוא הפיץ את הפא הגיעו תלמידי דאפא רבים מאזורים שונים לגואן-ג'וֹאו כדי לשתף בהתנסויות טיפוחם. לאחר ה-20 ביולי 1999 גואן-ג'וֹאוּ הפכה למקום בו הרוע הסלים את רדיפת מתרגלי הדאפא.
1. דורות רבים של יחסים גורליים עם הפאלון דאפא
מחוז גואן ממוקם בצידה המערבי של רמת שאן-דונד, בין יאן-ג'וֹאוּ לג'י-ג'וֹאוּ, והוא מהווה שער כניסה לפרובינציית שאן-דונג. בתקופה הקיסרים יאו ושון הוא היה שייך לג'י-ג'וֹאוּ (שהייתה אז רשות ג'י), בתקופת שושלת האן הוא נקרא מחוז צ'ינג-יואן ובתקופת שושלת טאנג השם שונה למחוז צ'ינג-צ'יואן.
בצד המזרחי, הנהר מא-ג'יאה מפריד את מחוז גואן מדונג-צ'אנג פו. בצד המערבי הוא לרוחב הנהר ווי בגבול מחוז גואן-טאו באזור הֵה-ביי. בדרום הוא קרוב למחוז שן ובצפון גובל עם העיר לין-צ'ינג. גודלו של מחוז גואן הוא כארבעים ק"מ ממזרח למערב, וכחמישים ק"מ מצפון לדרום. מספר תושביו הוא כ-700,000.
אף על פי שאין הרים גבוהים במחוז גואן, עוד מימי קדם נהרות רבים זורמים במקום. נהר הונג-יאן, נהר שא, נהר ילו, ועוד. יש בו גם מעיינות טבעיים רבים. אדמה זו עשירה ופורייה והיא מכוסה בחורשות עבותות ובפרחים יפיפיים.
המלומדים קונפוציוס ומנציוס הרצו כאן, תלמידו של קונפוציוס, ראן-ג'י נקבר כאן כיוון שאהב את המקום.
למחוז גואן יש מסורת של אזרחים בעלי חינוך והשכלה טובים. הגברים היו טובים בעבודות חקלאיות בעוד הנשים היו מיומנות בטוויה ובאריגה. המקומיים העריכו כיבוד הורים ונאמנות ורבים מהם הפכו לפקידי ממשל ושרתו את המדינה בנאמנות.
טאי-זונג, קיסר שושלת טאנג, ויאנג יאן-ג'או קיסר שושלת סונג, הובילו לשם כוחות צבא ונלחמו שם במלחמות. במדינה זאת, מוּ גווי-ינג משושלת סונג פרץ את מבנה הקרב של האויב ועדיין ניתן למצוא שם את שרידי המחנות הצבאיים. לאנשי האזור יש מסורת של הערצה וסגידה לבודהות ואלוהויות כך שהיו באזור מאמינים דתיים רבים. בכל מקום באזור אפשר למצוא מקדשים ומנזרים בודהיסטים וטאואיסטים בגדלים שונים וביניהם: מקדש ג'י-צי, מקדש צ'יאן-פו, מקדש גוּאוֹ-באו ומתחם מבני מקדש שושלת טאנג הכולל 82 מקדשים ו-72 בארות במערב העיר. עם חלוף השנים האנשים האמינו באלוהויות ובבודהות במידה הולכת וגוברת וחונכו להעביר מסורת של נימוסים, רחשי כבוד וסובלנות אחד כלפי השני. היו שפע של מטפחים בודהיסטים וטאואיסטים אמיתיים. מאז ומתמיד, אנשים רבים הגיעו לממלכת מחוז גואן כשהם מחכים להפצת הדאפא.
אסונות טבע ואסונות ידי אדם התרחשו מאז תקופות שושלות מינג וצ'ינג. המסורת של הליכות נאות איש כלפי רעהו, סגידה לבודהות וטיפוח בטאואיזם נעלמו ונמוגו בהדרגתיות. גם מקדשים ומנזרים ניזוקו ונהרסו. כנוהג כללי וכדי להגן על משפחותיהם האנשים הפכו את אמנויות הלחימה לשיטה רווחת. הבורות פשטה בציבור. האין זה מעצור גדול המונע מאנשים להשיג את הפא? מה אפשר לעשות כדי לעזור לאשים כאן? בהתייחסות לזאת עלינו להזכיר אדם אחד, ווּ שיון, שהיה קבצן ונולד בשנת 1883 בכפר ווּ, בעיירה ליו-לין שבמחוז גואן. הוא יסד בתי ספר בעזרת כספים שקיבל מקיבוץ הנדבות.
ב-12 למאי 1993, בחדר האוכל הצפוני של מלון גואנג-ג'וֹאוּ (שנקרא באותה עת בית הארחה של המחוז), כעשרים עד שלושים אנשים אכלו ארוחת צהריים עם המורה. לפני הארוחה שמעו המתרגלים את המורה אומר: "בשבילי, לבוא למחוז גואן זה לבוא הביתה" (תרגום לא מדויק), ומתרגל אחד שאל "האין צ'אנג-צ'ון עיר מגוריו של המורה? והמורה ענה: "הייתי במחוז גואן באחד מחיי הקודמים" (תרגום לא מדויק). המתרגלים עצרו את השאלות האלה והמורה לא הסביר יותר. לאחר זמן שמענו ממתרגלים מהעיר צ'אנג-צ'ון כי חייו הקודמים של המורה במחוז גואן היו כקבצן. המורה אמר ב"טיפוח אמיתי" (יסודות להתקדמות במרץ):
הידעתם שכדי להציל אתכם הבודהא היה פעם קבצן ובקש אוכל בין האנשים הרגילים?
המורה לא ציין כל קשר לווּ שיון, אבל אנו יכולים להרגיש שכדי להציל אותנו המורה עבר סבל רב ומצוקות שאין להעלותן על הדעת. לכן עלינו להוקיר אפילו יותר את הזדמנות הטיפוח הנדירה ואת הצלתו מלאת החמלה של המורה.
המשך יבוא...