אורו של הבודהא מאיר את אדמת גואן-ג'וֹאוּ (חלק שני)
הנצחה ליום השנה הארבע עשרה לימים בהם המורה לימד את הפא במחוז גואן, פרובינציית שאן-דונג
נכתב על-ידי מתרגל פאלון דאפא ממחוז גואן, אזור שאן-דונג
(הערת מערכת פאלון ניוז: מאחר ומאמרים אלו ארוכים מאד הם יפוצלו לחלקים)
לחלקו הראשון של המאמר:http://www.falunnews.org.il/articles_p/2008/04/c_05/83927_14.htm
המשך
ב. ביקורו הראשון של המורה במחוז גואן
(1) מעשים שמימיים
בין האביב לקיץ של שנת 1992, התקיים במחוז גואן מפגש ראשון של אחדים מתושבי גואן לשעבר, שעבדו מחוץ למחוז וחזרו לבקר את עיר מולדתם. אחד מהם היה האן יו-אן שעבד באגודת המחקר המדעית של הצ'יגונג הסיני. רבים מפקידי הממשל הבכירים שפגשו את האן שאלו אותו על דרכים לשמירת הכושר, כיצד למצוא מאסטרים טובים של צ'יגונג, וכד'. האן המליץ להם והציג את מאסטר לי הונג-ג'י ואת שיטת הפאלון גונג שלו. באותם ימים תורגלו במחוז גואן מעל עשר שיטות צ'יגונג, אך לאחר שנים ארוכות של תרגול, אנשים גילו שיעילותם של התרגילים האלו בריפוי מחלות ובשמירה על הכושר אינה אידיאלית. כששמעו את המלצתו של האן, הם התכוננו להזמין את מאסטר לי להגיע למחוז גואן. נותני החסות היו ג'אנג הואי-שואן (לשעבר, העורך הראשי של מגזין ההיסטוריה של מחוז גואן), אן וון-בין, וליו שי-צ'י (מורה לחינוך גופני לשעבר שעבד עבור וועדת הספורט המחוזית). מאוחר יותר, מזכיר המפלגה המחוזי, שי יונג-צ'או, וסגן ראש המחוז צ'י יו-פן תמכו גם הם בהזמנה. בסופו של דבר, מנהלי לשכת הניהול האזרחי, ג'אנג רו-טינג וואנג שיו-פנג ומנהל המחלקה ג'וּ יו-צ'ון (שגם היה מתאם של סוג צ'יגונג מסוים), מנהל אגודת הצ'יגונג המחוזית וואנג וג'וֹאוּ ג'ן-דא - מנהל סגל הלשכה המחוזית שפרש לגמלאות, שלחו הזמנות במשותף בשם ענפי השלטון השונים.
באותם ימים המורה היה מאוד עסוק ולא התאפשר לו להגיע בהתראת כה קצרה. לכן אחדים התחילו לשאול את האן יו-אן מתי המורה יוכל להגיע כדי להעביר סמינר. לבסוף, ב-25 או ב-26 באוקטובר 1992, האן טילפן חזרה והודיע כי המורה יעביר סמינר בבייג'ינג ב-30 באוקטובר. ב-29 באוקטובר לאו רווי ומיי רונג נסעו לבייג'ינג. באותו לילה חלם לאו רווי שבודהא ירד מהשמיים. בעזרתו של האן הגיעו לאו רווי ומיי רונג לביתה של מתרגלת הדאפא ליו, שם הם פגשו את המורה. באותה שעה היו אנשים רבים בביתה של ליו והמורה מאוד שמח לראות את לאו רווי. המורה בעצמו כיוונן את גופו של לאו רווי והצמיד לו תג פאלון. הוא גם לחץ באגודלו על עינו השלישית של לאו רווי ושאל "האם הוא מסתובב או לא? לאו רווי, שבאותה תקופה היה מאוד מושפע מתרבות המפלגה הקומוניסטית, ענה, "לא". המורה חייך ולחץ שוב באותו אזור אבל עם לחץ חזק מעט יותר. לאו רווי חש סחרחורת פתאומית ואמר "זה מסתובב". המורה חייך. לאו רווי גם סיפר למורה על חלומו אודות הבודהא. המורה אמר לו שהוא יבין זאת מאוחר יותר.
ב-30 באוקטובר, בין השעות 16:00 ל-17:00 נפתח סמינר הפאלון גונג באולם הגדוד השני חיל התותחנים. כשהסמינר הסתיים ב-5 בנובמבר, לאו רווי ביקש מהמורה לבוא למחוז גואן בזמן הקרוב ביותר שיתאים לו כדי להעביר שם סמינר. גם האן יו-אן הצטרף לבקשה. אף על פי שהמורה היה מאוד עסוק הוא אמר שישתדל להגיע למחוז גואן בהקדם.
ב-12 בנובמבר, בחצות, הגיעו לאו רווי ולאו דאי לתחנת הרכבת האן-דאן. בסביבות השעה 05:00 בבוקר, המורה ושלושה אנשים נוספים שליוו אותו ירדו מהרכבת ונכנסו למכוניתו של לאו רווי. הם נסעו בדרך ג'י-נאן – האן-דאן ונכנסו למחוז גואן. הדרך הזו הייתה בשימוש כבר מסוף תקופת שושלת טאנג. בסביבות השעה 07:00 בבוקר המורה ומלוויו יצאו מהרכב בצידו הצפוני של הגשר באמצע רחוב הונג-צ'י. באותה פינה היה דוכן מזנון מהיר בו המורה אכל את ארוחתו הראשונה במחוז גואן; המורה הזמין מנה של יוֹאוּ-טיאו (סוג של מטוגן, לחם מבצק חמוץ, על קנה) וחלב סויה. בשעת הארוחה לאו רווי הזמין את המורה שיתארח בביתו, והמורה קיבל את ההזמנה.
לאחר ארוחת הבוקר המורה ומלוויו הלכו למרכז הפעילויות של סגל הגמלאים כדי לפגוש את פקידי השלטון הנוגעים בדבר, ולדון אתם על הסמינר. בין אלו שהשתתפו בפגישה היו נציגים מאגף המשטרה, מלשכת הניהול האזרחי, מלשכת סגל הגמלאים, מוועדת הספורט, מאגודת הצ'יגונג, מספר מתאמים של מרכזי צ'יגונג וכו'. במהלך הפגישה כיוונן המורה את גופם של המשתתפים ושל אנשים אחרים שנכחו במקום. אחרי השעה 11:30 לאו רווי הגיע והזמין את המורה ואת מלוויו לארוחת צהריים. גוֹאוּ ג'ן-דא, ראש לשכת סגל הגמלאים ולאו דאי ליוו אותם. במהלך הארוחה המורה אמר שאנשים רבים יגיעו כדי להירפא ממחלותיהם, דבר שעלול לגרום לחוסר נוחות למשפחתו של לאו רווי, ולכן המורה לא יתארח בביתו. היו אנשים שארגנו למורה שהוא ילון בבית ההארחה לאחמ"ים של הוועדה המחוזית. המורה אמר שזה יותר מדי יקר, ולכן הוא התארח שם רק לילה אחד ולאחריו הוא עבר לחדר רגיל בקומה השנייה בבניין המערבי של בית ההארחה. המורה שהה שם עד לבוקר ה-23 באוקטובר, בו עזב את מחוז גואן.
ב-12 בנובמבר בשעות אחר הצהריים, שי יונג-צ'או, סגן מזכיר המפלגה המחוזי, וסגן ראש המחוז צ'י יו-פן הודיעו לראשי סניפי השלטון המחוזי, להגיע למרכז הפעילויות של סגל הגמלאים כדי להשתתף בפגישה, לקבלת פנים חמה למורה לי, לרגל הגיעו למחוז גואן כדי ללמד את הפא. כדי לעזור לאנשים להבין מהו הפאלון גונג, המורה החליט להעביר הרצאת פאלון גונג בתיאטרון של מחוז גואן; המורה גם פלט גונג (אנרגיית טיפוח) בשעה שהעביר את ההרצאה. לאחר מכן המורה ערך במרכז הפעילויות שלושה ימי פעילות כדי לטפל בחולים ולענות על שאלות. את ארוחות הערב שלו המורה אכל בחדר אוכל קטן בצידו הדרום מערבי של מלון מחוז גואן. לשכת הניהול האזרחית ערכה את קבלת הפנים למורה. אלו שהתלוו למורה היו המנהל ג'אנג רו-טינג, המנהל הנספח וואנג שיאו-פנג, ראש משרד היישוב מחדש ג'וּ יו-צ'ון ושני שוטרים מאגף המשטרה.
ב-13 בנובמבר, לאחר השעה 08:00 בבוקר, המורה נתן הרצאה בתיאטרון. (גם האן יו-אן נכח בהרצאה). בשעות אחר הצהריים המורה נסע למרכז הפעילויות של סגל הגמלאים, כדי לטפל בחולים ולענות על שאלותיהם. המורה היה שם מאוד עסוק והפעילות נמשכה עד בוקר ה-16 בנובמבר. כדי להתכונן לסמינר הערב, באותו יום בשעות אחר הצהריים המורה כבר לא הגיע למרכז הפעילויות.
בשעה שהמורה טיפל במחלות התרחשו דברים מופלאים ובלתי רגילים רבים. באמצעות המקרים המופלאים האלה, האנשים החלו להבין מה הוא הדאפא. היו אנשים רבים שבאו לבקש טיפול (במחלותיהם, המת'). ומכל אחד מהם שמחלתו נרפאה נגבו רק עשרה יואן. אלו שלא ראו שיפור ברור במצבם באותו זמן, לא שילמו אפילו אגורה. רוב האנשים שהגיעו למרכז הפעילויות כדי לבקש טיפול סבלו ממחלות בלתי רגילות שלא הרפואה הסינית ולא הרפואה המערבית יכלו לרפא. הם פשוט הגיעו לשם כדי לנסות את מזלם. במהלך הימים הספורים האלו הגיעו הרבה אנשים משותקים חלקית. לדוגמה: ג'או יו-שיאן, עובד בית החולים המחוזי, הפך למשותק כתוצאה מתאונה. ג'אן לא חש כל תחושה מתחת לצווארו, ובני משפחתו נאלצו להאכילו. לאחר מספר שנים בני משפחתו התעייפו. אך לאחר טיפולו של המורה, ג'או היה מסוגל לאכול בעצמו, יעילות הטיפול הייתה מדהימה.
בבוקר ה-14 בנובמבר, מזג האוויר היה די קר והרוח נשבה מהצפון. בסביבות השעה 08:00 אנשים רבים הגיעו למרכז הפעילויות של סגל הגמלאים כדי לבקש טיפול. אחת מהם הייתה אישה בגיל העמידה שסבלה ממחלות מרובות וביניהן צניחת פי הטבעת. היא שכבה במיטה במשך ארבע שנים ולא הייתה מסוגלת לטפל בעצמה. היה לה מאוד קשה אפילו לשבת או לעמוד. היא נאלצה להיות תלויה בבני משפחתה שידאגו לצרכיה היום-יומיים. פעמים רבות בעלה נאלץ לקחת ימי חופשה ממקום עבודתו כדי לקחתה לביקורים אצל רופאים. החופשה הארוכה ביותר שנאלץ לקחת נמשכה כמעט שנה שלמה. הוא לקח אותה לבתי חולים מפורסמים רבים, כולל בית החולים ליאו-צ'נג, בית החולים המחוזי הראשון שאן-דונג, בית החולים המחוזי השני שאן-דונג, בית החולים המחוזי שאן-דונג של הרפואה הסינית, בית החולים של מחנה העבודה בכפייה של שאן-דונג, בית החולים 88, בית החולים התשיעי, ובית החולים האוניברסיטאי המאוחד בייג'ינג. אך הטיפולים לא הועילו. מצבה למעשה החמיר. לעיתים קרובות היא איבדה את הכרתה והיא רזתה, נראתה כשלד אדם. גובהה כ-1,60 מטר ומשקלה צנח מ-55 ק"ג, כפי שהיה במקור, ל-32 ק"ג. כל יום נאבקה כדי להמשיך לחיות, תוך כאבים ועל סף המוות.
הגברת הזאת המתינה לתורה עד אחרי השעה 10:00. בכניסה בצד המערבי, המורה ראה אותה ושאל אותה על מיקום מחלותיה. הוא ביקש ממנה לסגור את עיניה, וכופף מעט את פלג גופה העליון. אחר כך נופף בידו הימנית וטפח על גופה, מראשה ועד רגליה; צליל הטפיחות היה רם למדי. כעבור שתי דקות, פניה של הגברת התכסו באגלי זיעה וקבלו צבע ורוד. המורה ביקש ממנה לפקוח את עיניה ולספר לו מה ראתה. היא אמרה שהכול היה חשוך מול עיניה. המורה ביקש ממנה שתסגור שוב את עיניה ותפקח אותן חזרה. ואז היא ראתה מופעים מרהיבים רבים בממדים אחרים. היא ראתה את הפא שן של המורה. לפתע היא הבינה הכול: המורה הגיע כדי להציל אנשים. המורה ביקש ממנה לרכב על אופניים, אף על פי שלא רכבה על אופניים כבר ארבע שנים. היא מיד עלתה על האופניים כפי שהמורה ביקש ממנה. המורה ביקש ממנה שתרכב עליהם קצת יותר מהר. הגב' ליו סיפרה שככל שהיא רוכבת מהר יותר כך היא מרגישה טוב יותר. כשהיא מלאת עליצות כילדה היא הקיפה ברכיבה את ערוגת הפרחים בחצר. משקיפים רבים שהיו בחצר מחאו לה כפים וצעקו לעברה קריאות עידוד. רבים מהם הכירו אותה, וכולם חשו שזה היה משהו פלאי! המורה אמר לה משהו נוסף, אך היא שכחה מה הוא אמר. מאוחר יותר היא רכבה לביתה על האופניים. לאחר שחזרה לביתה היא התחילה לעסוק בעבודות הבית, דבר שלא עשתה כבר זמן רב. בשעה שהייתה עסוקה בעבודות הבית היא חשבה: "המורה ריפא את מחלותיי, אך מה יכולה אני לעשות עבור המורה?" מוקדם בבוקר, ביום ה-15 בנובמבר, הוציאה את אופניה שלא היו בשימוש במשך ארבע שנים, והתכוננה לנסוע למלון לראות את המורה ולהיות חברה בצוות, דבר שנחשב בעיניה, כלעשות משהו עבור המורה. כשבדקה את הצמיגים ראתה שהם היו ריקים מאוויר. בעלה מצא מיד משאבה וניפח את הגלגלים. ואז נסעה למלון לראות את המורה.
במשך כל יום ה-15 בנובמבר האופניים פעלו בצורה מצוינת. היא רכבה עליהם הלוך וחזור ללא בעיות. אך בבוקר ה-16 בנובמבר היא שוב ראתה שהצמיג הקדמי היה ללא אוויר. בעלה לקח מיד את המשאבה וניסה לנפח את הגלגל. הוא ניסה במשך זמן מה, אך לא ללא הועיל. הוא פירק את שסתום האוויר וגילה שכלל שלא הייתה בגלגל פנימית. וכשבדקו את הגלגל האחורי, מצאו את אותו הדבר. בני הזוג היו בהלם ולא הבינו כיצד היא הצליחה לרכוב על האופניים ביום הקודם.
דברים מופלאים רבים התרחשו בשלושת הימים בהם טופלו החולים. היו דוגמאות רבות של מחלות לב חמורות, סרטן, בעיות עם כלי דם במוח, לחץ דם גבוה ומחלות אחרות שנרפאו כהרף עין. אנחנו לא נתייחס כאן לכל הדוגמאות.
המשך יבוא...