אורו של הבודהא מאיר את אדמת גואן-ג'וֹאוּ (חלק שלישי)
הנצחה ליום השנה הארבע עשרה לימים בהם המורה לימד את הפא במחוז גואן, אזור שאן-דונג
נכתב על-ידי מתרגל פאלון דאפא ממחוז גואן, אזור שאן-דונג
(הערת מערכת פאלון ניוז: מאחר ומאמרים אלו ארוכים מאד הם פוצלו לחלקים)
קישור לחלק הראשון: http://www.falunnews.org.il/articles_p/2008/04/c_05/83927_14.htm
קישור לחלק השני: http://www.falunnews.org.il/articles_p/2008/04/c_05/83927_23.htm
2. ללמד את הפא ואת התרגילים
סמינר פאלון דאפא הראשון במחוז גואן נפתח ב-16 בנובמבר 1992 בשעה 19:00, באולם הוועידות העירוני גואן-צ'נג, שכבר לא קיים עוד. בשל מספרם הרב של הנוכחים, ביום המחרת הסמינר הועבר לאולם הוועידות של מפעל היינות של מחוז גואן המשמש כיום כמחסן. בליל ה-17 בנובמבר 1992 אחד המתרגלים הסיע את המורה לאולם הוועידות, אך לאחר השיעור המורה חזר ברגל לבדו למלון. מאותו יום המורה הלך ברגל לאולם ההרצאות וחזרה למלון, וסירב להשתמש ברכבו של אף אחד מהמתרגלים.
בכל בוקר המורה התעורר מוקדם, הלך לאורך רחוב הונג-צ'י ופנה מזרחה בצומת הראשון. מפעל היינות של מחוז גואן מרוחק כ-400 מטר מהמלון. בפינה המזרחית של הרחוב הייתה מספרה, ששמה שונה לאחר מכן לסלון האו-דו-מיי. המורה הסתפר שם פעם אחת.
מתוך רחשי כבוד למורה, המתרגלים התעוררו מוקדם בבוקר והמתינו לבואו. הוא לחץ את ידיהם של המתרגלים וכל אחד מהם חש אושר רב. מכיוון שהמורה החל להעביר הרצאות הפאלון גונג זמן לא רב לפני כן, המתרגלים לא ידעו עדיין מהו טיפוח-תרגול או כיצד לברך את המורה במחוות ההֵ-שי. המתרגלים חשבו שהמורה הוא רק מאסטר של צ'יגונג רב עוצמה ובעל אנרגיה כבירה ונפלאה, והם חשו רחשי קירבה למורה. מתרגלים אחדים גם חשבו שלחיצת ידיו של המורה תעזור להגדיל את האנרגיה שלהם, הנחה שנראית כיום מאוד נאיבית. אבל המורה חייך בחמלה ולחץ את ידיו של כל מתרגל שהמתין בפתח ולפעמים הוא אף שוחח בקצרה עם מתרגלים ורק אחר כך נכנס לאולם הוועידות.
המורה העביר את שני הסמינרים הראשונים של הפאלון גונג בעיר צ'אנג-צ'ון במאי 1992 ואת השלישי העביר בבייג'ינג. הסמינר הרביעי נערך ב-14 באוקטובר 1992 בעיר טאי-יואן, במלון של מפעל קוּאנג-ג'י. לאו רווי השתתף בסמינר השלישי בבייג'ינג. המקום הרביעי בו המורה ערך סמינר פאלון גונג הוא מחוז גואן וזה היה הסמינר השישי, מה שהביא כבוד גדול למחוז גואן, אבל זה משהו שהמתרגלים באותם ימים לא ידעו.
המורה פלט אנרגיה רבה ומשתתפים רבים חשו בכך. בליל ה-19 בנובמבר, בעת שלימד את התרגול המורה אמר שקירות אולם הוועידה קורנים מאור. כדי שנוכל לגלות את מנגנון האנרגיה, המורה בקש מהמתרגלים שלא ירחיקו את ידיהם יותר מ-20 סנטימטר מגופם. לאחר מכן, כל אימת שהמתרגלים נזכרו במראה המורה בשעה שהוא מלמד את התרגילים באופן אישי, כל מתרגל התרגש עד דמעות. לעולם לא נוכל להשיב למורה על חמלתו הכבירה, אך עלינו לצעוד ביציבות ובהתמדה בנתיב הטיפוח שארגן לנו המורה. עלינו לעשות כמיטב יכולתנו בביצוע שלושת הדברים.
אני זוכר שבאחד הימים לפני ההרצאה, המורה אמר שהפא הוא עבור בני האדם, ושהפוטי (שליטה על-ידי חיה) של מתרגלים מסוימים, הנחבא עמוק בגופם האנושי, נכנס לכיתת הלימוד. הוא אמר שרוחות של חיות צריכות להתגלגל כבני אנוש לפני שיוכלו להתחיל בטיפוח, ולכן על כל רוח של חיה לעזוב מייד את הכיתה. המורה עשה אתנחתא ואמר שכל רוח של חיה שלא תעזוב, תחוסל.
מיד כשהמורה סיים את דבריו, חמישה או שישה מתרגלים חשו חולים ורצו להקיא, אבל לא הצליחו להקיא דבר. הם יצאו לפתח אולם הוועידות ועמדו שם, ורוחות החיות השולטות בהם עזבו מייד. כשחזרו, המתרגלים חשו יותר טוב והקשיבו להרצאה ללא בעיות.
באותה תקופה, כל מאסטר של צ'יגונג לימד כיצד לשמור על כושר. המורה העביר הרצאות שמביאות אנשים לרמות גבוהות, אבל מתרגלים אחדים לא הבינו מה הכוונה של "לעלות לרמות גבוהות". אני זוכר שמישהו שאל את המורה האם הוא יוכל להגיע לרמת גבוהה כמו זו לאו-דזה ובודהידארמה. לפי זיכרונם של מספר מתרגלים, המורה הצביע על תקרת אולם הוועידות ואמר כי הם נמצאים שם ומקשיבים לפא. מתרגל אחד שאל את המורה עד איזו רמה הוא יוכל לעלות. המורה השיב שאם הרמה של טאתאגאטה קיימת, היא אינה הגבול העליון.
לכל מתרגל בסמינר היו תכונות מולדות שונות ותגובות שונות. מתרגלת אחת הגיעה להשתתף בסמינר ביום ההרצאה הרביעית. כשראתה מתרגלים אחרים שיושבים עם ידיים מאוחדות (בתנוחת הגִ’יֵא-יִן) ועיניים עצומות היא נהגה כדוגמתם. זמן קצר אחר כך נפתחה עינה השלישית והיא ראתה שעל דוכן ההרצאות של המורה היו הרים, נהרות וביתנים ; בסופו של דבר היא ראתה שהמורה היה בודהא גדול. כעבור זמן מה, אותה מתרגלת השתתפה בוועידה לשיתוף התנסויות של פאלון גונג, בעיר קאי-פנג, ושם ראתה בכל אולם ההרצאות פאלונים רבים בגדלים שונים.
סמינר הפאלון גונג במחוז גואן תוכנן במקור להימשך עשרה ימים, אך המארגנים חשבו שזה זמן ארוך מדי, וקיצרו אותו לשבעה ימים. המורה פלט אנרגיה כל כך חזקה שחלק מהמתרגלים נרדמו במהלך ההרצאה. הם לא הבינו בדיוק את מה שהמורה לימד. מאוחר יותר, באמצעות לימוד הפא, הם הכירו בהדרגה בגדולת המורה ובחמלתו.
מתרגלים רבים שהשתתפו בסמינרים סיפרו שהם מכירים את המורה טוב למדי. בעת שליווה אותו חזרה למלון, סיפר אחד המתרגלים למורה כי כמה ימים לפני תחילת הסמינר הוא חלם שמישהו עוזר לו. המורה הסביר לו את הסיבה.
המורה גם אמר בסמינר: "אני מטפל בכם ושומר עליכם כבר במשך שלוש שנים. אתם ברי מזל שאתם משתתפים בסמינר. חייבת להיות לכם מוסריות רבה שהצטברה מאבות אבותיכם. אפילו לקרוביכם שנפטרו תהייה תועלת מהטיפוח שלכם".
לאחר שהסתיימה הרצאת כיתת הלימוד של שעות אחר הצהריים ב-22 בנובמבר, השעה כבר עבר את שעת ארוחת הערב, ולמורה עוד ציפתה הרצאת הערב שתוכננה לשעה 19:00. בכל זאת הוא מצא את הזמן והצטלם עם מספר מתרגלים לאור השמש השוקעת.
המורה נתן לנו רבות בהרצאותיו, אך אנחנו רק שילמנו 40 יואן כשכר לימוד. אלו שהחלו להשתתף בסמינר לאחר שנפתח שילמו רק 20 יואן. המורה גם חילק למתרגלים מספר כרטיסי כניסה חינם להרצאות. ביום ההרצאות האחרון, ב-22 בנובמבר 1992, המורה העניק באופן אישי לכל תלמיד את תעודת הסיום של הסמינר שנכתבה על-ידו באופן אישי. הוא גם ענה על שאלות המתרגלים. אחדים מהמתרגלים הפצירו במורה שיעביר סמינר נוסף והוא הסכים. בטקס הסיום המורה העניק למתרגלים באופן אישי את כרזת "אתר התרגול של פאלון גונג במחוז גואן".
המשך יבוא...