ההשקפות המדעיות הקלאסיות מאותגרות, השקפה כלל עולמית חדשה מתפתחת – חלק ראשון
מאת: יי פו
בשנת 1982, הפיזיקאי הצרפתי אלן אספקט ועמיתיו לצוות המחקר, ערכו בהצלחה ניסוי שהוכיח את קיומה של תופעה במכניקת הקוונטים הנקראת "שזירה קוונטית" (תופעה בה המצבים הקוונטיים של שני עצמים או יותר חייבים תמיד להיות מתוארים מתוך התייחסות זה לזה). במכניקת הקוונטים, לשני חלקיקים או יותר המגיעים מאותו מקור יש קורלציית שזירה כלשהי, אף על פי שהם הופרדו זה מזה במרחב. לא משנה כמה רחוק המרחק בין החלקיקים, קורלציית השזירה הזאת אינה נעלמת. אם חלקיק אחד מופעל, החלקיקים האחרים שהגיעו מאותו מקור משקפים השפעה מיידית. שזירה קוונטית אומתה בניסויים שנערכו במעבדות רבות ברחבי העולם. מדענים רבים מעריכים את תגלית השזירה הקוונטית בין התגליות החשובות ביותר בעשורים האחרונים. על אף שאנשים עדיין אינם מבינים את המשמעות המדויקת והמלאה שלה, לתגלית כבר הייתה השפעה עמוקה על תחומי הפילוסופיה, המדע והדת. היא גם מאתגרת את ההשקפות הרווחות בעולם המדעי המערבי הנוכחי.
1. היקום הוא מכלול בלתי נפרד
תגלית השזירה הקוונטית הדגימה מוגבלות גדולה בהשקפה הרווחת כיום בעולם המדע המערבי. מאז ימיהם של דקרט, גלילאו וניוטון, ההשקפה המדעית הדומיננטית היא שהיקום הוא כמו מכונה ענקית. אין לו תודעה או מטרה. פעולות הגומלין בין מרכיביו מוגבלות על-ידי הזמן והמרחב. (כלומר - אלו פעולות מקומיות) ואת השלם ניתן להבין באמצעות חקירת המרכיבים הבודדים מאחר והשלם הוא פשוט סך כל מרכיביו.
סוג זה של מדע מוכר גם כמדע "ניוטוני" או מדע קלאסי והוא התפתח בהתאם להשקפות האלו. אדם מחלק את החומרים לחלקי מיקרו זעירים יותר ויותר ובאמצעות חקירת החלקים האלה, האדם מנסה להבין את השלם. דוגמה טיפוסית היא בייצור מכונות, בו מכונה שלמה מורכבת מכל מרכיביה. השקפה מדעית מסוג זה מתייחסת אפילו לגוף האנושי לאל מכונה. הרפואה המערבית מבוססת על שיטה המטפלת בראש אם לאדם יש כאב ראש וטפלת ברגל כאשר כואבת הרגל.
שזירה קוונטית מקבלת את קיומה של "פעולה מבהילה במרחק" (טיעון אותו העלה אלברט אינשטיין כנגד השזירה הקוונטית), שנחשבה למפוקפקת בעיניו של איינשטיין. שזירה קוונטית מתעלה מעבר לארבעת ממדי המרחב בהם אנו חיים ואינה מוגבלת על-ידם. השזירה הקוונטית אינה מקומית (תורה חלקיקית אשר שואפת לשחזר את ההסתברויות הקוונטיות חייבת להכיל השפעות שאינן מקומיות, מה שסותר את תורת היחסות) והיא טוענת שבמספר ממדים מרחביים ביקום קיימת אפשרות של אינטראקציות כלשהן בין כל הדברים.
התכונה הבלתי מקומית של השזירה הקוונטית מראה שלכל חלק יש מתכונותיו של השלם. במילים פשוטות המשמעות הבסיסית של חוסר הלוקאליות בשזירה הקוונטית היא שאם יש לך שני חפצים במערכת (במודלים פיזיקאליים הם נקראים "חלקיקים") ואתה מפריד ביניהם, שם את החלקיק במרחק רב מהראשון (למשל במרחק של עשרות אלפי שנות אור), בכל פעם שחפץ אחד יתחלק, השני יגיב גם הוא. התגובה הזאת היא מיידית: היא מתעלה על ארבעת ממדי המרחב שלנו ואין עליה להמתין זמן רב עד שהאות ישודר בין החלקיקים. לא משנה עד כמה רחוק ייפרדו שני החלקיקים זה מזה; חלקיק אחד יגיב בכל פעם שהחלקיק השני ינוע. כלומר, מה שקורה במקום אחד, ישפיע מייד על מה שקורה במקום מרוחק. זה מראה לנו שיש דברים שנראים בלתי תלויים זה בזה, כמו שני החלקיקים האלו, אבל למעשה יש ביניהם קשר כלשהו שמקורו בלתי ידוע.
המאפיין שאינו תלוי במקום (במרחק בין החלקיקים) מראה שמסתתר שם איזה קשר פנימי בין אובייקטים, שעל המדע המודרני עדיין לגלותו. סך הכול של דבר מסוים גדול יותר מסכום מרכיביו. זה לא תואם להנחות המדע הקלאסי. לכן רווחת הדעה שהמדע המערבי הקלאסי מסוגל לראות רק את הנקודות הבודדות, אבל לא את הרובד השלם. הוא רואה רק את העצים אבל לא את היער. אולם בפילוסופיה, במדע וברפואה הסיניים המסורתיים מושם תמיד הדגש על ההתבוננות בשלם.
תופעת השזירה הקוונטית מראה שהיקום הוא שלם שאין להפרידו, שדברים מתקשרים זה לזה באמצעות גורמים בלתי ידועים ושהשלם גדול מסכום מרכיביו. כל אלו עומדים בסתירה לנקודת המוצא של המדע המערבי הקלאסי, והם מעלים שאלות רציניות על תקפות השקפתו הרווחת של העולם המערבי.