פניה לליבם הטוב של הסובבים אותנו
מאת מתרגלת פאלון דאפא בישראל
כל פגישה שלנו בתל השומר תורמת לי רבות. לפעמים, לפני צאתי לדרך אני חושבת שאשאל משהו, אנסה להבין משהו. במהלך הפגישה מישהו מהמטפחים משתף בהבנתו או שאנחנו מדברים על הבנותינו מההרצאה של המורה שזה עתה למדנו. באותם רגעים אני שומעת את התשובות לשאלות שהיו לי, וזה כל כך בעל ערך.
היום, כשדיברנו על הפגישה הצפויה להיערך בבית המשפט עם אנשי אוניברסיטת תל-אביב נזכרתי במקרה שקרה לי בעבודה.
אני עובדת כבר 12 שנים במשרד קטן להנהלת חשבונות ואין בו הרבה עובדים. לאחת העובדות נולדה לא מזמן בת, כך שהיא בחופשת לידה. עובדת אחרת היא סטודנטית ובימים אלו היא לומדת לבחינות. בהחלט מורגש בתקופה הזו מחסור בכוח אדם. אבל בעל המשרד אינו מעוניין להעסיק עובדים זמניים חדשים והוא חושב, שאני יכולה לקחת על עצמי עבודה נוספת... אבל גם כך אני כבר עסוקה מאוד במהלך שעות היום וכלל לא ברור מתי אוכל להספיק דברים נוספים. העובדה שאנחנו לא מספיקים לסיים את כל העבודה במהלך שעות היום מכעיסה את המנהל ואת כל כעסו הוא "שופך" עלי. לאחרונה הוא אף צועק ומגלה חוסר שביעות רצון ממני. זה אפילו מגיע לצעקות קשות ולהאשמות לא ברורות. לפני שכל זה התחיל הוא חתם על העצומה שלנו הקוראת להפסקת הרדיפה נגד תלמידי הפאלון דאפא בסין. סיפרתי לו הכל על הפרות זכויות האדם בסין ועל קצירת האיברים הכפויה ממתרגלים חיים.
בהרצאה רביעית של הג'ואן פאלון, ב"שיפור השין-שינג" המורה אומר:
"כמתרגלים תיתקלו לפתע בקונפליקטים. מה עליכם לעשות? עליכם תמיד לנהל לב של חמלה וטוב-לב. אז כשאתם נתקלים בבעיה תוכלו לפעול היטב, כי זה יאפשר לכם למתן את העימות. עליכם תמיד להיות רחמנים ונדיבים לאחרים ולהתחשב באחרים כשעושים כל דבר. כל פעם שתיתקלו בבעיה עליכם ראשית לחשוב האם אחרים יכולים לשאת את זה, או אם זה יפגע במישהו."
נזכרתי במילים אלו של המורה ובאותו יום החלטתי לא לענות למנהל דבר ולשמור על מצב של חמלה. בערב, בבית, סיפרתי הכל לבעלי (שגם הוא מטפח). חשבנו כיצד נכון לנהוג? הקל ביותר הוא להגיע מחר בבוקר ולמסור מכתב התפטרות או להגרר להאשמות ולהחזיר באותו מטבע. אבל עלי לעזור לו לצאת מהמצב הזה. הוא חולה לב, סובל מבעיות של לחץ דם ונשלט על ידי הכוחות הישנים. החלטנו אני ובעלי שאם הוא יתנהג ככה שוב, אסביר לו בחמלה את הבנתי לגבי המצב שנוצר. בבוקר, כשהגעתי לעבודה, התחלתי לשלוח מחשבות נכונות על המנהל שלי. הרי המורה מלמד אותנו שאין אנשים שהם טובים או רעים בכל מאת האחוזים. פניתי ללב הטוב שלו, לצד הטוב של הנפש שלו. הרי כשהוא מתנהג כך הוא הורס את עצמו. אני לא יכולה להרשות זאת. שלחתי מחשבות נכונות והמשכתי לעבוד. כשהמנהל הגיע הוא היה נינוח ולא עלה שום סימן למצב שהתעורר יום קודם לכן.
באותו רגע הבנתי שאנו, תלמידי הדאפא, נושאים אחריות על האנשים הסובבים אותנו. אנחנו צריכים תמיד לדאוג להם עם חמלה ולב נקי ולפנות לצד החיובי שלהם.
איני מכירה את האנשים שיגיעו לבית המשפט (לדיון על הורדת תערוכת האמנות "אמת-חמלה-סובלנות"), ואשלח מחשבות נכונות ללב הטוב שלהם.
זו הבנתי האישית, אודה לכם אם תתקנו אותי.